בעקבות אביחי לוי ז"ל - הי"ד
שנתיים היה עמנו אביחי בישיבה, שמח למד השתובב, התפתח וגדל. ויהי מקץ שנתיים ימים ואביחי נקטף מעימנו בדמי ימיו בעיצומה של שנת הטו"ב למנין שנות חייו. אביחי עלה על המוקד, כעולה תמימה, על מזבח ישוב ארצנו, וגאולת ערי אלוקינו, בעת מילוי תפקידו בדרכו אל השליחות החינוכית בסניף בנ"ע בבאר שבע. עם ירידת המסך על חיי השעה של אביחי, ופרידתו הטרגית והמכאיבה מעימנו, עלה המסך מעל חיי נערותו, ונתחוורה לנו אישיותו המאירה במלא עוצמתה. אביחי- נשמה של שליח, וחייו- חיי שליחות. החל מסעו בעולם הזה: בי"ז בכסלו תש"ן לסדר: "וישלח יעקב מלאכים" ונתעלתה נשמתו לגנזי מרומים בי"ז בסיון תשס"ה תוך כדי הכנותיו לשבת קודש – לסדר "שלח לך אנשים".
"שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח מצוה, שהוא משתלח לעשות מצוה, ונותן נפשו כדי שיצליח בשליחותו".(תנחומא שלח,א.)
אביחי נשמה כללית שהרגיש קשר ממשי לכל חבר, ולא יכול היה לראות חברים מחוץ למעגל החברתי. הדבר בא לידי ביטוי כשבעת שהתכוננו בני מחזורו ל'שבת חבר', אביחי ביקש מחבריו, להזמין לביתם גם חברים, שאינם במעל הקרוב אליהם, ואשר באופן טבעי לא התכוונו להזמינם. לאחר הרצחו ניסינו לברר, מי הם החברים במעגל הקרוב לאביחי שבהם יש לטפל ראשונים, כנפגעי טראומה, והתשובה לא אחרה לבוא:" לאביחי אין מעגל חברים, כי כל בני המחזור – חבריו הקרובים...." המשבר הגדול אותו עבר אביחי בישיבה בתחילת כיתה י' התרחש כאשר הוא אינו מסוגל להתאפק, מלצאת להדרכה בסניף בנ"ע בבאר שבע ומוכן להענש, ובלבד להעניק פעולה לחניכיו, המצפים לו בכליון עיניים... כמסירותו לכלל כן מסירותו לכל חבר, עד שפעם בשעת הסתבכות של חבר בעבירה משמעתית קשה, היה זה אביחי שקיבל על עצמו להצטרף לחבר ולהודות במעשה שכלל לא עשה, כדי לא להשאיר את החבר בקלונו לבדו, וכדי לחזק הסיכוי למחילה. יחד עם החבר הורחק מהפנימיה, ויחד עימו "חזר בתשובה" עד שהוחזרו שניהם למקומם. את הממתקים שהביא מהבית לא הסתיר בארון אלא שמח לחלק עם חבריו. חברים סיפרו על ערב בפנימיה, כשאביחי הביא מגש פיצה, וכדרכו חילק את הפיצה לחברים והשאיר לעצמו רק פרוסה אחת, והנה לפתע מגיע חבר נוסף, ואביחי, מבלי להתבלבל ויתר על המעט שהשאיר לעצמו, והעניקו בשמחה לחברו. את השבוע האחרון לחייו, עשה אביחי עם חבריו לישיבה בלימוד ועבודה בגוש קטיף.
תמונותיו האחרונות צולמו כשהוא משלים עבודת ריצוף בבית חדש בישוב מורג על מנת להכשירו לאכלוס. בשמחה, בהתלהבות, באהבה ובסבלנות מילא את החריצים שבין המרצפות,בצפיה למשפחה נוספת שתגיע לחזק את המקום. וביום האחרון לשבוע גוש קטיף, הקדים אביחי להפרד מעמנו, כי היה עליו להשתתף בפאנל תנועות הנוער בבאר שבע, שם ייצג את תנועת בני עקיבא בדיון על גירוש היהודים מגוש קטיף וההשלכות לנוער בישראל. אביחי הרגיש אחריות עצומה, והתכונן במלא הרצינות לשליחותו בפאנל הנ"ל. בירר לעצמו את יסודות אמונתו, ועיין במקורות שונים כדי להביאם בפני המתכנסים. וכך משליחות לשליחות דרך ביקור קצר בביתו שבבית חג"י, הזדרז לנסוע לשבת קודש, למקום שליחותו בבנ"ע, שבבאר שבע.
בעת עמידתו בטרמפיאדה שליד ביתו, כשהוא עסוק בשירת שליחותו, נרצח ע"י בני עוולה, והשיב נשמתו בטהרה- חזרה לבוראו.
כזה היה אביחי, איש צעיר לימים, אך זקן ושבע ימים במידת הכלליות, הנתינה, החסד והאהבה. ובימים של הפרטה והתפרטות של ערכי לאום וציבור, נהיה לתלמידים בבית ספרו של אביחי – בית הספר לשליחות...
"שאין לך חביב לפני הקב"ה: כשליח מצוה שהוא משתלח לעשות מצוה ונותן נפשו, כדי שיצליח בשליחותו" מדרש רבה פרשת "שלח לך".
הרב אבינועם הורוביץ
רב ותלמיד של אביחי הי"ד